הראשון לספטמבר - או מה מאפשר הקשבה
מחר יחזרו הילדים לבית הספר, לגנים, לנוער בחטיבות ובתיכונים עוד ייקח זמן עם השביתה שבפתח. כל ילד יפגוש את הקשיים שלו, בהתאם לגיל בהתאם לאופי. יהיה מי שקשה לו לעזוב את אמא, יהיה מי שיפגוש שוב את הקושי לשבת כל כך הרבה שעות במסגרת, ויהיה ילד שיפגוש את הקושי החברתי.
רוב ההורים שאני מכירה מאד רוצים להיות שם עבור הילדים. רוב ההורים ייגשו לילד עם איזו עצה טובה, עם אמירה מלאת תקווה או איזה עידוד "תראה זה לא כל כך נורא" או " בעצם את יכולה להתמודד עם זה" עם איזו הקטנה של הלחץ, עם איזשהו שוחד, עם איזשהו ממתק. את הדבר הכי בסיסי של רגע להיות שם עם הילד, לתת חיבוק, פשוט להקשיב למצוקה שלו, הרבה פעמים קשה לעשות. אנחנו עושים המון דברים במקום להקשיב, והאמת ילד צריך שבעיקר נקשיב לו, ניתן תוקף לחוויה שלו.
אז אני יכולה ללמד אתכם להקשיב, אולי לתת כמה כללים איך כדאי, וגם מה הופך הקשבה להקשבה איכותית, וגם להסביר איך ומדוע ההקשבה הזו כל כך חיונית לילדים. אבל אני רוצה רגע ללכת אתכם שלב אחורה, לדבר שרובנו אפילו לא מסתכלים עליו. מה קורה לנו כשקשה לילד שלנו? מה קורה לנו כשהילד במצוקה?
מה קורה לאמא שהבת שלה משתפת אותה שקשה לך חברתית, שיש קבוצה של בנות שצוחקת עליה? אולי האמא נכנסת לחרדה, אולי היא מזדהה איתה? אולי היא נחנקת ומרגישה חסרת אונים? מה קורה לאמא שלבן שלה קשה להיפרד ממנה בכניסה לגן? אולי היא דואגת מה יאמרו בעבודה? אולי גם לה קשה להיפרד? אולי היא דואגת איך הוא יסתדר בגן?
הכרות והתייחסות למה שלנו קורה, לתחושות, לרגשות שעולים בנו, היא תנאי ראשוני ליכולת שלנו להיות באמת עם השני. רגע לתת מקום, לשהות, לברר, לנשום אל החוויה שלנו, לפני שאנחנו מסוגלים להביא הקשבה אמיתית ונוכחות לילד שלנו. אנחנו נוטים בכלל לא להתייחס לזה, ואם בכל אופן עולה בנו משהו, לאמר לעצמנו "שטויות" "הכל בסדר" לחפש עצות. בדיוק כמו עם הילדים שלנו, אנחנו רצים לפתרון, לעצה, להקטנה של הקושי, אנחנו לא שוהים רגע ברגשות שלא נעימים לנו. וכדי שאנחנו נרגיש טוב יותר אנחנו פותרים את הבעיה לילד. אז אותה אמא שילדות מחרימות את הבת שלה, אולי תרוץ, מתוך החרדה והמצוקה שלה, לדבר עם האמהות שלהם ועם המורה, ולרגע לא תעצור כדי להקשיב לבת שלה, ולראות איך נכון לבת שלה להתייחס לקושי.
תנסו רגע לבדוק מה התחושות בגוף, לנשום, להיות, לשיים את החוויה שלכם, לתת לה מקום, לטפל בעצמכם. רגע להכיר בכך שעולה אצלכם דאגה מסוימת לילד, האם יהיה לו טוב בגן החדש, האם יאהבו אותו, ואיך הוא יסתדר עם הילדים, או עם הגננת החדשה, ובצד זה יכול להיות שישנה גם ידיעה שעשיתם את המיטב לבחור לו גן טוב, וגננת מתאימה. שתי החוויות הללו מתקיימות בו זמנית בתוככם. וכשתתנו מקום לכל התחושות הללו בתוככם, משהו בכם יירגע. הקשבה טובה לעצמכם גם מרגיעה, וגם עוזרת לכם להתחבר לכוחות שלכם, לפתרונות שנכונים לכם, וזה יאפשר להיות גם עם הילד להקשיב באמת, לתת מקום למצוקה שלו בלי לרוץ לפתור, להרגיע, או להקטין.
התמונה-מהכניסה לכיתה א' לפני אי אלו שנים טובות.
תגובות